Willkommen auf den Seiten des Auswärtigen Amts

נשיא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה פרנק-וולטר שטיינמאייר לציון 75 שנה לשחרור מהנאציונל-סוציאליזם ותום מלחמת העולם השנייה באירופהבאתר ההנצחה המרכזי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לקורבנות המלחמה ושלטון העריצות (בית המשמר החדש) ב- 8 במאי 2020 בברלין

Frank-Walter Steinmeier, Bundespräsident der Bundesrepublik Deutschland, offizielles Porträt

Frank-Walter Steinmeier, Bundespräsident der Bundesrepublik Deutschland, offizielles Porträt., © Bundesregierung / Steffen Kugler

08.05.2020 - מאמר

אזרחיות ואזרחים יקרים!

חברים יקרים באירופה!

שותפים ובעלי ברית יקרים ברחבי תבל!

היום לפני 75 שנה הסתיימה מלחמת העולם השנייה באירופה.

ב- 8 במאי 1945 תם משטר העריצות הנאציונל-סוציאליסטי, תמו לילות ההפצצות ומצעדי המוות, ותמו הפשעים הגרמניים חסרי התקדים. הסתיימה השואה - שבר הציביליזציה. כאן בברלין, במקום בו רקמו וחוללו מלחמת חורמה הרסנית זו, ובמקום בו שב והכה הדף המלחמה בכל עוזו, כאן בברלין רצינו להזכיר היום ביחד.

רצינו להזכיר - יחד עם נציגים מבעלות הברית מן המערב ומן המזרח ששחררו יבשת זו במחיר כבד מנשוא. יחד עם שותפינו מכל חלקי אירופה, שסבלו משלטון הכיבוש הגרמני, ובכל זאת היו מוכנים לפיוס. יחד עם הניצולים ששרדו את פשעי הגרמנים ועם צאצאי הקורבנות, שכה רבים מהם הושיטו ידם לעברנו. יחד עם כל האנשים בעולם שנתנו למדינתנו הזדמנות להתחיל מחדש.

רצינו להזכיר– גם עם הקשישים בארצנו, אלה שחוו את אותה תקופה בעצמם. שידעו כילדים רעב, מנוסה, אלימות וגירוש. לאחר המלחמה הם היו אלה שבנו את המדינה הזו, הן במזרח והן במערב.

ורצינו לזכור גם עם הצעירים ששואלים היום, שלושה דורות אחרי המלחמה, מהי בכלל משמעות ההיסטוריה עבורם?  לעברם אני קורא: 'בכם הכול תלוי! אתם אלה שחייבים להפיק לקחים לעתיד מהמלחמה הנוראה הזו!' בדיוק מהסיבה הזו הזמנו היום אלפי צעירים לברלין, מכל קצוות תבל. צעירים שאבותיהם היו אויבים, והם היום חברים.

כך רצינו להזכיר יחדיו היום ב- 8 במאי. אך כעת מגפת הקורונה מאלצת אותנו לזכור בגפנו – מופרדים מאלו היקרים לנו ושלהם אנו חבים תודות.

אולי בשל היותנו לבד אנו חוזרים באופן סמלי, ליום 8 במאי 1945, שכן אז, אנו הגרמנים היינו באמת ובתמים לבד. גרמניה הובסה צבאית, הייתה שבר כלי מבחינה פוליטית וכלכלית ומרוסקת מבחינה מוסרית. שכן, הקמנו את כל העולם נגדנו.

היום, 75 שנה לאחר מכן אנו נאלצים לזכור לבד - אך אין אנו עומדים בדד! זו הבשורה המשמחת של היום הזה! אנו חיים בדמוקרטיה חזקה ואיתנה, בשנה השלושים לאיחוד גרמניה, בלב לבה של אירופה השלווה והמאוחדת. אנו זוכים לאמון ונהנים מהפירות של שיתוף הפעולה והשותפויות סביב כל העולם. כן, אנו הגרמנים יכולים לומר היום: יום השחרור הוא יום של הכרת תודה!

נדרשו שלושה דורות כדי שנוכל להכיר בכך בלב שלם. כן, ה- 8 במאי 1945 היה יום השחרור. אולם במוחם ובלבם של מרבית הגרמנים הייתה תודעת השחרור עדיין רחוקה.

בשנת 1945 התרחש השחרור מן החוץ. ואכן הוא חייב היה לקרות מבחוץ לנוכח התהום העמוקה, האופל, האשמה בהם ארץ זו הטביעה עצמה. וגם השיקום הכלכלי ובניית הדמוקרטיה מחדש במערב גרמניה, התאפשרו רק הודות לגדלות הנפש וליכולתו של האויב לשעבר לראות את הנולד ולהיות נכון לפיוס.            

אך גם לנו יש חלק בשחרור. השחרור הפנימי. הוא לא התרחש ב- 8 במאי 1945, לא ביום אחד. הוא היה מסע ארוך ומייסר. התמודדות והסברה ביחס לשותפות בפשע, במעשים או בידיעה, ושאלות מכאיבות בקרב בני משפחה ובין הדורות, מאבק נגד ההסתרה וההדחקה.

חלפו עשרות שנים עד אשר גרמנים רבים בני דורי יכלו להתפייס בהדרגה עם מדינה זו. עשרות השנים שחלפו אפשרו לאמון מחודש מצד שכנינו לצמוח והתירו התקרבות זהירה, החל מראשית תהליך איחודה של אירופה ועד להסכמים עם מדינות מזרח אירופה. וחלפו גם עשורים עד שלא היה ניתן עוד לכלוא את עוז הרוח ואהבת החופש בין חומות במזרח היבשת שלנו -  עד לרגע הנשגב של השחרור: "המהפכה השלווה" ואיחוד גרמניה. עשורים אלו של מאבקים עם העבר שלנו היו גם אלה שבמהלכם הדמוקרטיה בגרמניה הבשילה.

והמאבק עם העבר נותר עד עצם היום הזה. תוקף הזיכרון אינו פג. אין גאולה מהעבר שלנו. שכן ללא זיכרון יאבד עתידנו.

רק משום שאנו הגרמנים מביטים נכוחה בפני ההיסטוריה שלנו, ומכיוון שאנו מכירים באחריותנו ההיסטורית, עמי העולם העניקו מחדש אמון בארצנו. וזו גם הסיבה שבגינה אנו עצמנו יכולים לבטוח בגרמניה הזו. בכף מאזניים זו נמדדת פטריוטיות נאורה ודמוקרטית. הפטריוטיות הגרמנית אינה קיימת ללא השבר, ללא ראיית האור והצל, ללא שמחה ויגון, וללא הכרת תודה וכלימה.

רבי נחמן מברסלב כתב: "אין דבר שלם מלב שבור". ההיסטוריה הגרמנית מנותצת – נוכח האחריות לרצח ולסבל של מיליוני בני אדם. זה שובר את לבנו. לכן ניתן לאהוב ארץ זו רק בלב שבור.

מי שאינו יכול לשאת זאת; מי שדורש להכריז על תאריך תפוגה לעבר, אינו מדחיק רק את אסון המלחמה והדיקטטורה הנאצית. הוא גם מבטל את כל הטוב שהשגנו מאז - הוא מתכחש לליבה ולמהותה של הדמוקרטיה שלנו.

"כבוד האדם הנו ערך שאינו ניתן לערעור". במשפט הראשון הזה בחוקתנו חקוק ונראה לעיני כל, עכשיו ולעולמי עד את שקרה באושוויץ, במלחמה ובדיקטטורה. לא. הזיכרון אינו נטל. הדחקת הזיכרון היא שהופכת לנטל. אין זה מביש להכיר באחריות - ההכחשה מבישה!

אך מהי המשמעות של אחריותנו ההיסטורית היום, שלושת-רבעי המאה לאחר מכן? אסור שהוקרת התודה אותה אנו חשים היום תגרום לנו לשאננות. להיפך, הזיכרון מאתגר ומחייב אותנו!

"לעולם לא עוד!" כך נשבענו אחרי המלחמה. אולם עיקר משמעותו של המשפט עבורנו הגרמנים, היא "לעולם לא עוד לבד!" אין מקום בו אמירה זו תקפה יותר מאשר באירופה. עלינו לשמור על אירופה מאוחדת. עלינו לחשוב, להרגיש ולנהוג כאירופאים. אם לא נשמור על אירופה מאוחדת, גם בזמן מגיפה זו ואחריה, אזי לא ראויים אנו ל- 8 במאי. אם אירופה תיכשל, ייפול ה-"לעולם לא עוד!"

הקהילייה העולמית למדה מהמילים "לעולם לא עוד!". אחרי 1945 היא הפיקה לקחים מהאסון ותרגמה  את מהות המילים ליסודות משותפים - זכויות האדם, המשפט הבינלאומי, כללים לשלום ולשיתוף פעולה.

ארצנו, שהייתה מקור האסון, הפכה עם השנים מזו המציתה פורענות לזו המשכינה סדר, מזו המפרה סדרי עולם, לזו המשיבה את הסדר על כנו. לכן אל לנו להרשות שסדרי השלום הללו יתפוררו לנגד עינינו היום! אל לנו להשלים עם הניכור מאלו שכוננו אותם! אנו רוצים יותר שיתוף פעולה עולמי ולא פחות - גם במאבק נגד המגיפה!

"ה- 8 במאי הוא היום בו שוחררנו". אני מאמין שהיום עלינו להבין את משפטו המפורסם של ריכרד פון וייצזקר בדרך שונה וחדשה. בזמנו ציין משפט זה אבן דרך בהתמודדות הקשה שלנו עם עברנו. אך היום יש להפנותו לעתידנו. שכן ה'שתחרר' לעולם אינו תם ונשלם. הוא אינו דבר מה שאנו חווים באופן סביל בלבד, אלא הוא אתגר מתחדש מדי יום ביומו.

באותם ימים שוחררנו, היום עלינו להשתחרר בעצמנו!

מפיתויה של הלאומנות החדשה. מקסמה של הסמכותניות. מחוסר האמון, מן הבידוד והעוינות בין העמים. מהשנאה וההסתה, משנאת הזרים ומביזוי הדמוקרטיה – שכן אלה אינם אלא השדים הרשעים הנושנים במסווה חדש! ב- 8 במאי השנה אנו זוכרים גם את הקורבנות מהנאו, האלה וקאסל. קורונה לא משכיחה אותם!

'אם זה יכול לקרות כאן, זה יכול לקרות בכל מקום'. כך אמר נשיא ישראל ראובן ריבלין בנאומו לרגל יום הזיכרון לשואה בבונדסטאג בתחילה השנה. אם זה יכול לקרות כאן, זה יכול לקרות בכל מקום. אך כיום אין מי שישחרר אותנו מסכנות שכאלה. עלינו לעשות זאת בעצמנו! שחררו אותנו לשאת אחריות משלנו!

אני יודע היטב, כי ה- 8 במאי השנה מתרחש בתקופה של תמורות גדולות ואי-וודאות.

לא רק בשל מגפת הקורונה אולם גם בגינה. עדיין איננו יודעים היום מתי וכיצד נעבור המשבר זה. אולם יודעים אנו כיצד היינו בראשיתו: בוטחים במדינתנו, בדמוקרטיה שלנו, בדברים שביחד נצליח לעשות. ידיעה זו ממחישה מה ארוכה הדרך שעברנו ב- 75 שנה. וזה ממלא אותי בתקווה בנוגע לעתיד.

בשל הקורונה איננו יכולים לזכור יחד או לקיים טקסי זיכרון. אם כך בואו ננצל את הדממה ונתכנס בתוכנו פנימה.

אני מבקש מכל הגרמנים: זכרו היום בדומיה את קורבנות המלחמה והנציונאל-סוציאליזם! לא משנה היכן נמצאים שורשיכם - בחנו  את זיכרונותיכם ואת זיכרונות משפחותיכם, את העבר של ארצנו! חשבו על משמעות השחרור ב- 8 במאי לחייכם ולמעשיכם!

75 שנה לאחר תום המלחמה אנו הגרמנים יכולים להיות אסירי תודה על דברים רבים. אולם דבר מכל הטוב שנבנה מאז אינו מובטח לנצח. השחרור לא תם ב- 8 במאי – הגנת החופש והדמוקרטיה הן אתגר תמידי, האתגר שלנו!

לראש העמוד